<h1>ספר מצות זמניות הלכ' ר"ה שער שני</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ותפלת ערבית שחרית ומנחה יתפלל שבע ברכות, שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע. ואומר במגן זכרנו לחיים, ובאתה גבור מי כמוך אב הרחמן, ובאתה קדוש המלך הקדוש ובכן, ובהודאה וכתוב לחיים, ובשים שלום ובספר חיים. ולא נהפוך דבריהם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, והם אמרו הני מילי בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים ישאל. ואין אומרים הלל בר"ה, והטעם לזה מה שאמרו [ל"ב ע"ב], אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה, אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה.
ותפלת מוסף תקנו לנו קדמונינו ז"ל בזה החג בלבד תשע ברכות בה, אבות וגבורות וקדושת השם כמו שחרית, ושלש ברכות באמצע על שלש תקיעות. התקיעה הראשונה נשפיל עצמנו לבורא יתברך ונעיד שלו המלוכה והשולטנות ונבדיל מה שיש בין מלכותו ומלכותנו. ונקרא לזה מלכיות. ונסדרם אחר זכירת קרבן מוסף בקדושת היום. ונחתום ודברך אמת וקיים לעד כמו בתפלת שחרית. והתקיעה השנית, כי עם סיפור מלכותו ושלטנותו ראוי שנרצה נפשותינו לעבודתו כשיזכור לנו בריתו עם אבותינו הצדיקים, ונקרא זה זכרונות. והתקיעה השלישית נזכיר איך ציונו לתקוע שופר בזה המועד כדי לערבב את השטן מלהשטין, ונקרא זה שופרות. וכבר הבטיחה הקבלה באלו השלש תקיעות כאומרם [ט"ז ע"א] אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, שופרות כדי לערבב את השטן.
ונסמכו קדמונים ז"ל בתיקון עשרה פסוקים בכל תקיעה מאלו השלש תקיעות, שלשה מן התורה ושלשה מן הכתובים ושלשה מן הנביאים. ולתשלום עשרה פסוקים יקרא אחד מן התורה. וכולם שלשים פסוקים לשלש תקיעות כנגד השלשים תקיעות. והוא מה שכתוב במשנה, אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות, פירשו בגמרא שלשה מן התורה ושלשה מן הכתובים ושלשה מן הנביאים. ואמרו [ל"ב ע"ב], ר' יוסי אומר אם השלים בתורה ה"ז משובח. והקדימו פסוקי התהלים על פסוקי הנביאים למעלה ולכבוד. והוא אומרם, מעלה דעבוד להו רבנן לאומרם באמצע. ואמרו, הני עשרה פסוקי כנגד עשרה הילולים שבמזמור הללויה הללו אל בקדשו, רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות, ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
<h2>דף לד:</h2>
ודע כי תקיעת שופר היא מן התורה, אבל ברכות התפלות מדרבנן, ולכן אם יש שני מקומות באחד מהן תוקעין שופר ובשני מתפללין, יקדים וילך למקום שתוקעין. וזה אומרם, כיצד היו לפניו שתי עיירות באחת תוקע ובאחת מברך, הולכים למקום שתוקעין ואין הולכים למקום שמברכין.
<h2>דף לה.</h2>
וצריך כל מאמין להסדיר תפלת ר"ה ויוה"כ כדי שידעה על פה, ואז יתפלל. אך שאר התפלות א"צ לזה מאחר שהן ידועות ומורגלות בלשון. ורב עמרם ורבים מהגאונים ז"ל אמרו במקום שיש ש"ץ אין יחיד מתפלל תשע ברכות, דהלכה כר"ג דאמר [ל"ג ע"ב] ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. פטרו חכמים את היחיד במקום שיש שם ש"ץ בתפלה זו, מפני שאין תפלה אחרת בשאר ימות השנה דומה לה ובאים יחידים לטעות ולהשתבש בה. ונהגו כולם בדורנו זה להתפלל בין ביחיד בין בצבור. וכשחל ר"ה בשבת יזכרהו בקידוש ובכל התפלות כמו בשאר המועדים. וכתב רבינו האי ז"ל, ומנהגנו לומר צדקתך בי"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. ומנהג יפה הוא, שיום דין הוא.
אמנם קידוש ר"ה כשאר ליל י"ט, זולתי שיאמר במקום "כי בנו בחרת" "ודברך אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". ואומר שהחיינו, לאומרם והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ. אך בליל שני כתב זה בעל העיטור ז"ל, דאומר זמן בליל שני של ר"ה אע"פ שקדושה אחת הן, כמו בליל י"ט [שני] של גליות, דהא טעמא משום דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, שעיקר י"ט יום שני הוא והיו אומרים בו זמן, ובליל ראשון היו אומרים אותו מספק, אף אנו נאמר בשניהם כמנהג אבותינו. וכן השיב ר' משולם בר' קלונימוס ז"ל. אבל ר' יצחק בעל התוספות ז"ל כתב אין אומרים זמן אלא בליל ראשון. והגיד לי אבא מארי ז"ל בעד ר' מאיר הלוי ז"ל, כי בגלל זה הספק היה נוהג לקדש בליל שני של ר"ה ביין חדש, והיה אומר שהחיינו. ואם היה צריך משום י"ט עולה לכאן ולכאן. ואם לאו היה על היין לבד. ואני נוהג [כן] תמיד כשיש יין חדש, ובשלא היה לי יין חדש אביא לפני פירות חדשים כמו חבושים או רמונים ונברך עליו שהחיינו כדי להסיר הספק.
